1. בהתאם להחלטה מיום 18/3/13, ועל פי בקשת הצדדים, נקבע כי בטרם יועבר התיק לבית הדין לעבודה אשר לו הסמכות העניינית לדון בתביעה בהתאם לסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969, תינתן לצדדים שהות בת 30 יום למצות את המשא ומתן ביניהם.
לאור הודעת התובעת מיום 8/4/13 כי המשא ומתן לא צלח ומכח סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 - אני מעבירה את התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.
2. למעלה מהדרוש ומאחר וחלף קיום ההחלטה מיום 18/3/13, קרי: הודעה גרידא האם המשא ומתן צלח אם לאו, הוסיפה התובעת וטענה לעניין התנהלות הנתבע, לעניין הבקשה לסילוק על הסף ואף הגדילה עשות והגישה "תגובה לעניין הסמכות העניינית" - לא אסיים בטרם אדגיש -
ראשית, אם וככל שהתובעת ביקשה לערער על ההחלטה מיום 18/3/13, פתוחה היתה בפניה הדרך לעשות כן, אך הגשת "תגובה לעניין סמכות עניינית" במסגרת הודעה אינה הדרך.
שנית, עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים מכוח חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") אשר בהתאם לסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969 הסמכות הייחודית לדון בה נתונה לבית הדין לעבודה.
שלישית, עיון בכתב התביעה מצביע כדלקמן: בכתב התביעה הגדירה התובעת את הצדדים בהתאם למעמדם אצל המעבידה (ראה סעיפים 6, 7 לכתב התביעה);
עילת התביעה מעוגנת בהגשת קובלנה פלילית על ידי הנתבע כנגד התובעת בגין אירועים שהתרחשו על רקע יחסי עבודה במקום העבודה של השניים (חברת "צים") בחודש אוגוסט 2007. במסגרת הקובלנה הפלילית (ק"פ 17261-02-09) טען הנתבע כי התובעת התבטאה כלפיו בברוטאליות ובצעקנות דבר שגרם לו, לטענתו, לטראומה ולהלם נפשי. עוד טען הנתבע כי התובעת הגישה תלונות שווא כנגדו בוועד העובדים ובמשטרה תוך שהיא מעלילה עליו עלילת שווא ומעשיה פגעו בו, בשמו הטוב כמו גם פגעו בסיכוייו להתקדם במקום עבודתו.
ביום 15/9/10 זוכתה התובעת מן העבירה שיוחסה בקובלנה הפלילית. עיון בהכרעת הדין מעלה, בין היתר, כי עניינה של הקובלנה הפלילית באירועים שהתרחשו בחודש אוגוסט 2007 במקום העבודה ועל רקע יחסי עבודה (ראה למשל סעיפים 6, 8, 9, 10, 19 ו-22 להכרעת הדין); כי לטענת הנתבע, התובעת התנהלה באופן זה נוכח רצונה כעובדת חדשה לבסס את מעמדה בחברה (ראה סעיף 2 להכרעת הדין) ואף גרמה לניתוק קשרים חברתיים של הנתבע עם עובדים מסוימים בחברה. עוד עולה מעדות הנתבע כי לבקשתו הודיע ביום 5/12/07 יו"ר העובדים לתובעת כי הנתבע מתכוון להגיש נגדה תלונה במקום העבודה וביום 6/12/07, בעקבות התערבות גורמים ניהוליים בחברה ויו"ר וועד העובדים, הסכים הנתבע שלא להיכנס למחלקה בה עובדת הנתבעת בתנאי שאף היא לא תיכנס למחלקה בה הוא עובד. במסגרת הליך הקובלנה הפלילית נשמעה גם עדותם של עובדים נוספים בחברה שזומנו על ידי התובעת (מנהל מחלקת גבייה ולקוחות בחברה ומנהלת חשבונות בחברה) באשר לאירועים נשוא הקובלנה (ראה למשל סעיפים 9 ו-10 להכרעת הדין). הכרעת הדין מתייחסת בפרוטרוט לדבריה ולהתנהגותה של הנתבעת בחברה, להתערבות וועד העובדים בסכסוך בין השניים ופניית הוועד והממונים על השניים לצדדים או מי מהם בכל הקשור לאירועים נשוא הקובלנה הפלילית (ראה: סעיף 22 להכרעת הדין).
במסגרת תביעה זו טוענת התובעת כי עקב הגשת הקובלנה הפלילית נותרו, בעיקר במקום עבודתה, סימני שאלה רבים באשר לעובדות השגויות שפרט הנתבע בקובלנה (ראה סעיף 16 לכתב התביעה). עוד נטען על ידי התובעת כי הפרסום והכפשת שמה גרמו נזק רב לתדמיתה ועלולים לפגוע במשרתה, בקידומה במקום עבודתה ו/או בהמשך העסקתה מאחר והקובלנה גם הועברה למקום עבודתה, תויקה בתיקה האישי ואף פורסמה על ידי הנתבע במקום העבודה (ראה סעיפים 19 ו-21 לכתב התביעה). בשים לב לכך ולפגיעה בהשתכרותה תובעת התובעת פיצוי בסך של 50,000 ש"ח בהתאם לסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע.
צא ולמד: במקרה דא המדובר בסכסוך בין שני עובדים במקום העבודה תוך התערבות הממונים ויו"ר העובדים, הקשור קשר ישיר ליחסי העבודה שעילתו לשון הרע ואף הסעד הנתבע הוא מחמת חשש לפגיעה בהשתכרות. על כן, מתקיימים בענייננו שלושת היסודות הנחוצים לשם קיומה של סמכות עניינית ייחודית לבית הדין לעבודה (ולעניין מבחן המהות ראה בהרחבה ב-ת.א. 8370-02-10,
גמא ניהול וסליקה בע"מ נ' חלמיש (2010)).
ויודגש שניים -
האחד, בשלב זה הסמכות נלמדת מהנטען בכתב התביעה וסותרת מניה וביה את הנטען בסעיף 6 ל"תגובה", שאף אינו נתמך בתצהיר. כך או כך, כל 'המסה הקריטית' מצביעה על סמכותו של בית הדין לעבודה;
והשני, אמנם הוצג כי העובדים הם משתי מחלקות שונות אך מעמדו המדויק של הנתבע בחברה לא הוצג בכתב התביעה ואף בתגובה, שאינה נתמכת בתצהיר, נמנעה התובעת מלציין זאת וכשל זה יפעל לחובתה. בפרט בנסיבות אלה, אין מקום לגזור גזירה שווה מהעניין שנדון ב-ס"ע (ת"א) 61022-10-10, אשר עליו ביקשה התובעת להסתמך.
יש לזכור כי בבסיס התיקון לחוק בית הדין לעבודה עמד הרצון להרחיב את סמכויותיו של בית הדין לעבודה כך שידון בתביעות מסוג דא בהתחשב בהתמחותו לדון בסכסוכים הקשורים ליחסי העבודה (ראה: דברי ההסבר - הצעת חוק הממשלה מס' 436 - כ"ד סיוון התשס"ט - 16/6/09). מטעם זה אף נקבע כי מבחן זהות הצדדים מתקיים גם במקום בו כבר נותקו יחסי העבודה (והשווה: ת.א. (מרכז) 2751-09-08,
אייג'ל ישראל בע"מ נ' מיכאל סנדרל (2010); ע"א 2618/03,
פי. או. אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי (2004)).
3.
סוף דבר -
אני מורה על העברת התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה מכח סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 - אשר ידון בו.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, בהעדר הצדדים.